ליליה גויזמן – גרפיקאית, מאיירת, צלמת

הפרוייקט ״וינטאז׳ מונטאז׳״ צירף אל תוכו מקצוענים יצירתיים ואמיצים, אלטרואיסטים נלהבים, אשר אוהבים את עבודתם אהבה כנה. הצלחת הפרוייקט התבססה על השקעה מלאה של כל אחד מהם. כולם עבדו לא מתוך פחד או תמורת תשלום, אלא מהלב והנשמה. המשתתפים היו מלאים ברעיונות ומצאו את הגשמתם בביצוע הפרוייקט.

לבי החסיר פעימה מרוב עונג, בו עקבתי אחר התפתחות האירועים. הרי לא הייתה היכרות מוקדמת בין המשתתפים. שלבי ההכנה נערכו לרוב באופן וירטואלי.

בחירת מכלול הסגנונות של שנות ה-20 של המאה הקודמת הרעידה את הפוטנציאל היצירתי, חלק מהמסגרות וההגבלות של אותן שנים הרחיבו אפשרויות ההגשה של מוצריהם ושירותיהם של ה״וינטאז׳יסטים״ עם ״רוטב״ אחר.

למשל, כל מוצרי הדפוס, כגון פוסטרים, תקליטים, עיצוב כתבי עת, היו מצוירים. לצילום כמעט ולא היה שימוש בפרסומות. אני, כגרפיקאית מאיירת, מאד מתחברת לצורת עבודה זו. יחד עם עיצובים יוקרתיים וחינניים פגשנו דרכים חדשניות ובלתי צפויות בעיצוב. כמובן, שמות המעצבים הללו נכנסו להיסטוריית האמנות החזותית.

בהשראת עבודתם של מעצבי העל מהמאה הקודמת, התחשק לי לעצב מעטפות לתקליטים עבור שתי משתתפות הפרוייקט: לנה אברמוב, רקדנית בסגנון מזרחי ומילנה זילניק, מלחינה. עבור לנה, השראת הסגנון נבעה מרעיונות העיצוב המקובלים באותה תקופה, עשירים בטקסטורה ואלמנטים של קישוט, אשר תואמים צלילי המוזיקה המזרחית החיננית וערבסקים בריקוד. בניגוד לנושא המזרח, את תקליטה של מילנה החלטתי לעצב בסגנון מינימליסטי של גרפיקה בשחור-לבן, אשר מכיל חידתיות קלה בקומפוזיציה.

על-פי המידע שקיבלתי, שני התקליטים קיבלו תגובות חיוביות מהקהל. לדעתי, אילו נקלעתי לשנות ה-20 של המאה הקודמת, הייתי מסתדרת שם לא רע.

Поделиться в соц. сетях

Share to Google Buzz
Share to Google Plus
Share to LiveJournal
Share to MyWorld
Share to Odnoklassniki